יישוב יהודי מן המחצית השנייה של המאה ה- 16 וכעבור מאה שנה, קהילה מבוססת בת 400 נפש, הקשורה לפינסק. בסוף המאה ה- 19 מנתה הקהילה יותר מ- 3,000 איש (40% מכלל אוכלוסיית העיירה). ערב השמדתה, מנתה קהילת יהודי דוד–הורודוק 4,300 איש ואישה, ילד וילדה.

 

ההשפעה התרבותית על הקהילה היהודית בדוד-הורודוק באה מליטא. 5 בתי כנסת היו בקהילה ו- 2 בתי ספר: בית ספר "תרבות" וביה"ס "יבנה" (שפעל זמן קצר). בתחילת המאה ה- 19, נוסדה בעיר שושלת חסידות. השפעת הציונות, כמו ההשכלה, הגיעה גם היא מליטא. הציונות בדוד-הורודוק היתה חזקה כבר מימי "חיבת ציון". הנוער למד ודיבר עברית ונוסד החדר המתוקן בו לימדו עברית בעברית.

 

בעיירה היה ייצוג לכל תנועות הנוער ולכל הזרמים הפוליטיים, ובחווה חקלאית סמוכה התקיימו קיבוצי הכשרה, שהכשירו צעירים לקראת עלייתם ארצה.

 

הפרנסות העיקריות של יהודי העיירה היו מסחר, מסחר בתנובת היער, גידול בקר, פונדקאות, תובלה, עיבוד עורות ובניין ובעלי מלאכה לרוב.

 

הגרמנים נכנסו לעיר ב- 5 ביולי 1941. משלחת מתושבי המקום התייצבה לפני הגרמנים במפקדתם בפינסק וביקשה כי יתחילו ברצח היהודים דווקא בדוד-הורודוק. הגרמנים נענו מיד ובבוקר י"ז בחודש אב צוו כל הגברים בני 14 ומעלה להתאסף בכיכר הכנסייה ומשם הובלו, תוך ביזויים, לשטח פתוח על יד הכפר חינובסק, מרחק 7 ק"מ, ושם נרצחו בדם קר. 

 

הנשים והילדים גורשו לסטולין ואח"כ נדדו ליערות סמוכים. עם בוא החורף, חזרו לעיירה – לאחר שרבים מהם כבר ניספו בתקופת הנדודים. בעיירה הוקם להם גטו וכשנה לאחר מכן נרצחו גם הם בירייה והושלכו לבור סמוך לבור הגברים. 

 

כך באה לקיצה קהילה מפוארת – קהילת יהודי דוד-הורודוק, הי"ד.